לפני 16 שנים כשסיימתי ללמוד עיצוב גרפי במכללת אמונה
התחלתי לחפש עבודה.
הייתי אז פרודה עם ילד קטן והייתי חייבת להתפרנס.

אחרי שנתיים עבדתי במערכת עיתון אחרת, במעלה אדומים

חלק מתנאי ההעסקה חייבו אותי להישאר כל יום רביעי

עד השעות הקטנות של הלילה, עד לסגירת העיתון.

בסוף החודש נשארתי עם 5,000 ₪ וחשבון בייביסיטר של 1,000 ₪…

יום אחד אני מגיעה לעבודה כרגיל ואומרים לי:

"מצטערים… העיתון נסגר, את מפוטרת."

אני לא אשכח את התקופה הזו. פחדתי לקנות אוכל, בגדים

חתמתי אבטלה ופחדתי נורא מהיום שהקצבה הזו תיגמר…

יום אחד פנתה אליי חברה וביקשה שאעצב לה פרוספקט לעסק שלה.

תמחרתי אותו ב800 ₪ ועבדתי עליו 4 שעות.

לא האמנתי שבעבודה של 4 שעות אני מכניסה מה שהרווחתי בשבוע כשכירה…

אני רק צריכה 5-6 עבודות כאלה בחודש ואני מסודרת!

אז התחלתי לקחת עוד עבודות פרטיות וקלטתי כמה זה משתלם

ואז עלו פחדים נוספים:

מי מבטיח לי שלקוחות יזרמו אליי

איך אני פתאום מנהלת עסק איך אני מתמחרת מוצרים

איך לעשות שיחות מכירה שהלקוח לא יברח כשהוא שומע את המחיר

הבנתי שכדי להבטיח לעצמי פרנסה

אני חייבת לדעת איך לנהל את העסק והתחלתי ללמוד.

לקחתי מנטורים, סרטונים, קורסים ומה לא…

בהתחלה ההכנסה שלי הייתה מתנדנדת,

יש חודשים שסגרתי 7,000 ₪ מכובדים

ויש חודשים שבקושי 3,000 ₪. הפער בין חודש לחודש מאוד הציק לי.

אני חייבת יציבות!